אחים לא בוחרים

נדמה שהתרגלנו מהר מאד לכך שהמילה "אח"- הפכה להיות מזוהה פוליטית. כי לפני קצת יותר משנתיים זו היתה מילה שהעידה על קרבה משפחתית גנטית- וגם על אחדות, דאגה מתמדת אחד לשני, עזרה בעת צרה, ולימוד זה מזה.

מה קרה לנו בשנתיים האלה? איך הגענו למצב שנדמינו לאחי-יוסף שעליהם אמר המלאך: נסעו מזה- הסיעו עצמם מן האחווה?, לא חשוב איך, חשוב מה! מה אנחנו עושים כדי להרגיש שוב את המשפט: "כי אנשים אחים אנחנו".

אולי בעצם הדבר שכן צריך לעשות- זה להבהיר לעצמנו מה לא לעשות:

• לא לחפש כל הזמן את המפריד והשונה- אלא את הדומה והמחבר.

• לא להאמין לכל מילה שיוצאת מפיהם של בעלי אינטרסים, גם אם נדמה לנו שהם לטובתנו.

• לא לאפשר למחלוקות בהשקפה ובאמונה – לתרגם את עצמם למעשים שלא יעשו, למנהגים שאין להם מקום במשפחת ישראל לא בתנ"ך ולא בימינו, לידיים שבמקום להיות מונפות באוויר לפיצוח סוגיה – מונפות לעבר אדם אחר לפיצוח אף, ובעיקר – לא לתת לאף אחד שמתכחש להיותנו חלק מהמשפחה, את הסיבה לגרש אותנו מהבית – ולשלוח אותנו לשרוד ברחוב- שתמיד הרבה יותר מסוכן מהקירות המוגנים עם המזוזה בפתח.

• לא לאבד את האמון בסמלים שבגרעינם הקשה הם טובים ומועילים- בגלל כמה כותרות לא מחמיאות שנותנות משמעות חדשה למונח התורני: "מוציא שם רע".

• לא לשכוח אף פעם שהעיקר – זה הבריאות. וגם כשנדמה שמישהו שכח את זה – ונתן להרבה חולים לחזור הביתה עם תחושה מחליאה של חוסר אונים – בחשבם שרק אם ישתגעו סופית יזכו למיטה בבית חולים מסוג אחר – ששם מכריחים את החולים לשכב בסופו של דבר – צריך להתפלל שתמיד נדאג כמו אחים טובים לבריאות של משפחתנו המורחבת – ולא נגרום לה לחולאים שניתן לרפא רק בתשובה שלימה ביום הכיפורים.

• לזכור תמיד שהבחירה היא לא רק פעם בשנתיים. הבחירה שלנו היא כל יום – ובכל רגע אפשר לשנות אותה לטובה- ולבחור להיות "אח טוב וחסד".

רוצים לבקר את מבקר המדינה? שלחו דוא"ל ל- [email protected]